קשרי גוף-נפש 

כאשר התפתחה מחלה, הגוף יצא משיווי משקל, הנפש מטלטלת ובאי-שקט. בעוצמת המחלה כך גם אי-היציבות של הנפש. מהכיוון השני, כשאר הנפש לא רגועה, הגוף נכנס לאי שקט ולחוסר יציבות. ערעור זה יכול להביא לכך שהגוף יפתח מחלות הנקראות ברפואה המערבית "פסיכו-סומאטיות". מחלות אלו יכולות להיות קלות ביותר ועד לקשות והבלתי הפיכות והמסתיימות במוות. כידוע, עצבנות רבה ומתמשכת גורמת לכליאת צ'י או דם בכבד. התהליך כולו מוביל להתפתחות מחלות סרטן למיניהן. צער מתמשך יכול לגרום לתופעות דומות בריאות וכך הלאה. ביהדות אנו מכירים את הפתגם המסכם את המצב- "נפש בריאה בגוף בריא".
בכדי להבין את ההקשרים יותר לעומק עלינו להכיר את האיברים השונים ומהם התפקידים והאחריות במרכיבי הגוף והנפש של כל אחד ואחד מהם. בדרך זו נוכל להגיע לאבחנות יותר מדוייקות ולטפל טוב יותר בתסמינים השונים של החולים הפונים אלינו לעזרה. ראוי להזכיר כי המחלה מהווה מכלול הרבה יותר מורכב של המצב מאשר רק איבר אחד. לרוב מדובר בשילוב של גורמים אך צריך להתחיל במשהו, להבינו כיאות ולהשתמש נכונה בידע.


הכליות:


תיפקודים:
1. מאכסנים את הג'ינג (א. אחריות על הלידה, גדילה, התפתחות ופריון. ב. אחריות על העצמות).
2. הבסיס של יין ויאנג.
3. אחריות על משך הנוזלים והמלחים בגוף.
4. אחריות על קליטת צ'י.
5. נפתח לאוזניים ומתבטא בשיער.
6. מאכסן ושולט בכוח הרצון.


מצבי חוסר הרמוניה:
1. חוסר ג'ינג בכליות.
2. חוסר יאנג בכליות.
3. חוסר יין בכליות.
4. כשלון הכליות בקליטת צ'י.
5. עודף נוזלים.


מקור חוסר ההרמוניה:
1. חוסר ג'ינג מולד.
2. פעילות מינית מוגזמת.
3. הפרעות רגשיות.
4. גורמים אחרים (גוף, עבודת יתר, מחלות כרוניות..).


הפרעות רגשיות:
- פחד חדיד וקשה או חרדה הפוגעת ביאנג בכליות עם אובדן פתאומי על שליטת סוגריים.
- פחד מתמשך יכול לגרום להטלת שתן לילית עקב נזק ליאנג בכליות והוא בעיקר שכיח בילדים.
- באנשים אם חבר יאנג כרוני בכליות יתפתחו פחדים וחרדות. לחילופין, פחדים וחרדות מתמשכים יגרמו לנזק ביין בכליות, לחוסר מנוחה והפרעות שינה.
- חוסר ג'ינג בכליות גורם בין היתר לחוסר במח-העצם, וזה מחליש את העצמות ואת המח (כיוון שהכליות מזינות את המח).
- חוסר יאנג בכליות גורם לחוסר מוטיבציה כללית המביא לאפטיה ובמקרים אחרים גם להיעדר תשוקה מינית.
- חוסר יין בכליות גורם לחוסר מנוחה גופני ומיני, לתגובתיות יתר של רגישות ו/או להפרעות שינה.


הטחול:


תיפקודים:
1. אחראי על העברה ושיחלוף מזון.
2. אחראי על השרירים והגפיים.
3. אחראי על יצירת דם.
4. שומר על האיברים במקומם.
5. נפתח לפה ומתבטא בשפתיים.
6. מאכסן ושולט על הדמיון, הרעיונות והזיכרון.


מצבי חוסר הרמוניה:
1. חוסר צ'י בטחול.
2. חוסר יאנג בטחול.
3. חוסר היכולת של הטחול לשלוט בדם.
4. חדירת קור ולחות לטחול.
5. הצטברות לחות חמה בטירוף.
6. "כוח" שעלה לראש ומפריע לו.


מקורות:
- חסר צ'י פרה-נטלי שגורם לחוסר צ'י פוסט-נטלי.
- חסר צ'י בכליות יכול לגרום לחוסר צ'י בטחול. חולשה מולדת של כליות וטחול גורם לחוסר צ'י בטחול.
- כל מחלה כרונית המחלישה את הגוף בכלל ואת מערכת העיכול בפרט, מוביל לחוסר צ'י בטחול.
- עודף עבודה, דאגות או לימוד מחלישים את הצ'י בטחול.
- תזונה לקויה, אכילה מוגזמת, אכילה שלא בשעות מתאימות או צריכת מזונות להם הגוף לא רגיל או לא סובל, יכול להביא לחוסר צ'י בטחול, במהלך הזמן.
- עודף תבלינים חריפים, מזון שומני או אלכוהול יכולים לתרום ואף להגיע למצב של "לחות חמה" בטחול, "לחות חמה" במרה ו"להתקלחות אש" בריאות.
- צריכה של מזונות טריים מוגזמת או מזון ושתייה קרים יכולים להחמיר את חוסר היאנג בטחול או בעקבות חדירת קור ולחות חיצוניים לגוף.
- קור ולחות חיצוניים ופחות שכיח חום ולחות חיצוניים החודרים לטחול.
- חדירה של קור ולחות לטחול תואץ ותוחמר במצבי חוסר יאנג בטחול.
- חוסר של צ'י ויאנג בטחול יביא לכישלון הטחול לייצר דם בעקבות הפגיעה בשינוע ובשחלוף של הטחול.
- הפגיעה דלעיל בטחול גורמת בן היתר להצטברות נוזלים של לחות, המשתחלפים לצמיגים יותר ולבסוף הופכים לליחה.
- עודף מדיטציה יכול לגרום לכיב פפטי.
- מחשבות אובססיביות פוגעות בטחול ויכולות לעכב את תפקיד השחלוף והשינוע.


הפרעות ריגשיות:
- תסכולים מתמשכים יכולים לפגוע בתפקוד הטחול.
- מחשבות אובססיביות פוגעות בטחול.
- "הגיגים" לאורך זמן וללא מנוחה, יפגעו בטחול.
- לימוד יתר פוגע בטחול.
- מי שאחרי על האינטלקט זה הטחול ופגיעה מתמשכת בו יכולה לשבש את היכולת האינטלקטואלית.


הכבד:


תפקודים:
1. אחראי על זרימה שוטפת של הצ'י.
2. אוגר דם.
3. אחראי על הגידים.
4. נפתח לעיניים ומתבטא בציפורניים.
5. שולט על הרגשות ועל איזון נפשי.
6. אחראי על תכנון תקין.
7. כיס המרה אחראי על קבלת החלטות ושיפוט.


זרימת צ'י שוטפת:
1. הרמוניה ריגשית.
2. הרמוניה בעיכול.
3. הפרשת מרה.
4. הרמוניה במחזור החודשי באישה.


הרמוניה ברגשות:
באם ישנה הפרעה בתנועת הצ'י או בזרימת הרגשות, התגובה האישית תהייה בלתי הולמת את המצב תוך התנהגות בלתי נאותה וחוסר הרמוניה בין הפרט לסביבה.


דפוסי חוסר הרמוניה:
1. דיכוי צ'י הכבד.
2. חוסר דם בכבד.
3. יתר פעילות של יאנג בכבד.
4. התפרצות אש הכבד.
5. תנועתיות הרוח של הכבד.
6. לחות חמה בכבד ובכיס המרה.
7. כליאה של קור הכבד במסלולו.


מקורות:
1. דיכוי צ'י הכבד:
- במסלול הכבד - תחושת מלאות בהיפוכנדריות בחזה, תחושת גוף זר בגרון, גידולים לאורך המסלול.
- רגשות - דיכאון, תסכול, איריטביליות וכעס.
- עיכול - תיאבון ירוד, עיכול פגום, בחילות, גיהוקים, רגורגיטציה מרה והקאות, כאבים ברום הבטן, מלאות בבטן וכאבים, תנועת מעיים ערה ואובדן צואה.
- מרה - צהבת, טעם מר, הקאת תוכן נוזלי צהוב.
- גניקולוגיה - תסמינים קדם ווסתיים (לרוב מחזור), מחזור לא סדיר, חוסר דימום בווסת או דם בכמות קטנה, חוסר פריון והפסקת וסת מלאה.


2. חוסר דם בכבד:
- פנים - חיוורות ועמימות.
- כללית - חולשה וסחרחורות.
- שרירים - חולשה, נמול, עווית ורעד (טרמור).
- עיניים - יובש בעיניים, ראיה מטושטשת, כתמים בשדה הראיה.
- ציפורניים - חיוורות, יבשות ושבירות.
- מחזור חודשי - דימום מועט אמנוראה (חוסר ווסת).


3. יתר פעילות של יאנג בכבד:
- חוסר יאנג בכבד - כפות ידיים ורגליים חמות, הפרעות שינה, עיניים יבשות, כתמים בשדה הראיה, סחרחורות ופה יבש.
- כאבי ראש - מלאות, כאבי ראש הולמים ובמיוחד בצדדים או במרכז הראש, טנטון.
- רגשות - כעס וגריות יתר (אוריטביליות).
- גידים - נימול ועווית.

4. היסטוריה קודמת של חום פנימי ו/או חוסר יין בכבד מהווים תשתית להתלקחות אש בכבד. דפוס זה מגיע גם מדיכוי כרוני של צ'י, הכבד אשר מגיע לבסוף לסטגנציה (כליאת אנרגיה) אשר גורם לחום ולהתלקחות אש. כעס קשה, צריכת אלכוהול ועישון סיגריות, אוכל שומני ועשיר תורמים גם הם לדפוס זה.
סימנים: צמא, עצירות, שתן כהה, פנים ועיניים אדומות, הפריות שינה, דימומים, כאבי ראש עזים, טנטון או חירשות, כעס אלים, טעם מר, רגורגיטציה חומצית, בחילות, כאבים בבטן (היפוכונדריום).


5. לחות חמה בכבד:
א. דיכוי צ'י הכבד - תחושת מלאות, כאבים בחזה ובהיפוכנדריום, צהבת, טעם מר.
ב. הכבד שחודר לטחול - חוסר תאבון, בחילות, הקאות, מלאות בבטן.
ג. חום - חום, צבא, שתן כהה.


6. כליאת קור במסלול הכבד:
- קור פנימי וחיצוני, דיכוי צ'י הכבד תורמים לדפוס זה.
- כאבים ומלאות בבטן תחתונה, באשכים ובשק האשכים, עם הקלה בחום.


ריאות:


תיפקודים:
1. מייצר צ'י ואחראי על הנשימה.
2. אחריות על משק הנוזלים ותנועתם.
3. תפקוד של פיזור והורדה.
4. אחראי על העור.
5. נפתח לאף ומתבטא בשיער בראש.
6. מאכסן את החלק הנפשי החייתי.


דפוסי חוסר הרמוניה:
- חוסר צ'י בריאות.
- חוסר יין בריאות.
- חדירת רוח לריאות.
- אגירת לחות בריאות.


צער וריאות:
- צער ואבל מלווים לריאות, כאב של אובדן, כאב של שחרור.
- כליווי לאבל יש את רגש הצער, מלנכוליה, בדידות וחרדה.
- צער וחוסר שמחה מלווים מצב של חסר בכליות ובריאות.
- דאגנות פוגעת בריאות ומחלישה את הנשימה.



לב:


- הלב אחראי על הדם ומאכסן את הנפש.
- באם יש מספיק דם ויין אזי הנפש תהייה במצב טוב.
- בחוסר יין ודם לנפש לא יהיה מאכסן טוב והיא תסבול.
- באם הנפש נפגעת מסיבות רגשיות זה יכול לגרום לחולשה בדם ו/או ביין ויגרום לתסמינים פיזיים.


1. חוסר צ'י בלב:

ביטוי קליני- דפיקות לב, קוצר נשימה במאמץ, חיוורון בפנים, עייפות.

אטיולוגיה-
א. לאחר מחלה כרונית ובמיוחד דימומים כרוניים.
ב. בעיות רגשיות כמו צער מחלישים את הצ'י ומשפיעים על הנפש.


2. חוסר יאנג בלב:

ביטוי קליני- דפיקות לב, קוצר נשימה במאמץ, עייפות, תחושת קור, הזעות ספונטניות, גפיים קרות, חיוורון, גפיים קרות, כחלון בשפתיים ויכול להסתיים בחוסר הכרה.


3. חוסר דם בלב:

ביטוי קליני- הפרעות שינה על ידי ריבוי חלומות, דפיקות לב, הפרעות בזיכרון, חרדה, חוסר מנוחה, מבנה אסטני.

אטיולוגיה-
א. תזונה לקויה הגורמת לחוסר צ'י בטחול והפחתה ביצירת דם ומכאן חוסר דם בלב.
ב. חרדה ודאגה לאורך זמן פוגעים בנפש, לאורך הזמן זה מדכא את תפקוד הלב.
ג. דימום משמעותי יכול לגרום לחוסר דם בלב.


4. חוסר יין בלב:

ביטוי קליני- דפיקות לב, הפרעות שינה, ריבוי חלומות, זיכרון פגום, חרדה, חוסר מנוחה, סומק בלחיים, חום נמוך או תחושת חום ובמיוחד בערבים, הזעות לילה, פה יבש.

אטיולוגיה-
חרדה, דאגנות, תעסוקה מוגזמת, תמיד בתנועה כולם יכולים לפגוע ביין הלב, וזה פוגע בנפש.
-חוסר יין של הלב יכול להתפתח כתוצאה מחום חיצוני התוקף את נוזלי הגוף ומתיש את יין הלב.


5. כליאת דם בלב:

ביטוי קליני- דפיקות לב, כאבים באזור הלב, מחנק, כחלון בשפתיים ובציפורניים. המצב נגרם מחוסר יאנג הואיל והיאנג מניע את הדם.

אטיולוגיה-
א. בעיות רגשיות ובמיוחד צער ואבל, חרדה, חוסר מנוחה.
ב. תסמונת זו יכולה להיות התפתחות של תסמינים נוספים של הלב, ובמיוחד של חוסר יאנג.


6. התפרצות אש בלב:

ביטוי קליני- כיבים בפה ובלשון, חובר מנוחה, צמא, שתן כהה, כאבים וצריבה בהשתנה, דם בשתן, הפרעות שינה, תחושת חום, אודם בפנים, טעם מר, הדופק מהיר.

אטיולוגיה-
א. הפרעות רגשיות כמו חרדה, דאגה מתמשכת ודיכאון, הם גורמים לכליאת הצ'י וזה מוביל להתקלחות אש בלב.
ב. אש בלב יכולה להגיע מאש בכבד.


7. "ליחה בוערת":

ביטוי קליני- מצב בלבול, התנהגות נחפזת, תוקפנות, דיבור לא רציף, בכי וצחוק ללא כל סיבה, צרחות, דיכאון, עמימות ובמצבים קשים גם אובדן הכרה.

אטיולוגיה-
א. הפרעות רגשיות קשות ודיכאון.
ב. צריכת יתר של מזון חריף ושומני.
ג. משנית לחדירת חום חיצוני אל מסלול הפריקד (כפורת).


8. ליחה ש"מחמיצה" את הלב:

ביטוי קליני- מצב בלבולי, חוסר הכרה, חוסר הכרה קל, חולניות, הקאות, אפזיה.

אטיולוגיה-
א. קונוטציה בילדים.
ב. במבוגרים, צריכת יתר של מזון קר ושומני הגורם ללחות.







הטיפול:

עקרונות הטיפול התרופתי ו/או בדיקור, מובנים על דפוס הבעיה הבסיסית. באם האדם סובל ממלנכוליה, נטפל בריאות או במעי הגס, לחלופין, בעיות רבות הקשורות בדרכי הנשימה מלוות במלנכוליה בסיסית. יתכנו מצבים לטנטים (נסתרים) אשר מתמסכים או נמהלים בבעיות אחרות, וקשה לאתר אותם. בעונה המתאימה הן פורצות החוצה במלוא עוזן. כך למשל המלנכוליה=בעיות בדרכי הנשימה, תתפרץ או תבלוט יותר בעונת הסתיו. וכאשר האדם סובל ממלנכוליה הוא חשוף יותר לבעיות ומחלות של תקופת הסתיו. אותה התייחסות יש לנו גם לשעות הפעילות של האיבר.
באם האדם סובל ממלנכוליה או מבעיות בסיסיות בריאות, אזי התופעות הגופניות או הנפשיות, יתבטאו בשעות השיא האנרגטי של האיבר, או בשעות החלשות ביותר. באם מדובר בריאות הרי השעות הפעילות ביותר הן 03:00-05:00, והחלשות ביותר הן 15:00-17:00. המעי הגס בשיא בשעות 05:00-07:00, וחלש ביותר בשעות 17:00-19:00. אי לזאת, בעיות גופניות ונפשיות הקשורות באיברים אלו יתבטאו העיקר באותן השעות. לעיתים האדם יבטא את בעייתו רק עם טעם המתכת בפה, על שום "המתכת" מחמשת היסודות של איברים אלה. כיצד נוכל לתמוך באנשים אלו? ניתן להם את התזונה התומכת, טעם חריף. נבקש מהם להתלבש עם בגדים בצבע לבן וכחול אשר תומכים באיברים אלו או בבעיות הנפשיות המיוחדות. ישנם אנשים להם תגובות חייתיות חסרות רסן קשות ביותר, האבחנה של המצב היא הריאות. הטיפול יהיה תמיכה באיבר הזה בכל צורה שהיא.

כיצד ואיך נתמוך באיבר זה?
1. תזונה מתאימה. באם מדובר בעודף חום באיבר, כמעט ואף נפסיק את כל המזונות החריפים כולל התבלינים החריפים למיניהם. בעודף יין בריאות, נוסיף מזונות חריפים.
2. אותו כנ"ל, נתייחס לצבעי הבגדים. הכחול ימתן את היאנג והלבן יחזק את היין. אך גם שילוב בין שני הצבעים יעשה טוב כללית לריאות ולמעי הגס.
3. בתקופת האביב, נצטרך להכשיר את הגוף לקראת הסתיו, כלומר, נתייחס לכבד על כל היבטיו ונטפל בו כחלק מההכנה והכשרת הגוף לקראת הסתיו. בדרך זו נמנע הרבה מחלות גופניות האופייניות לסתיו. יתמעטו ההשפעות וההתקררויות למיניהן. יהיו פחות אירועים של ברונכיטיס ודלקות ריאה. בה בעת הנפש תתייצב והתגובה המלנכולית תתמתן ואף תחלוף.
4. נטפל בדיקור בנקודות המתאימות של הריאות ודרכי הנשימה וכן של המעי הגס. כל זאת במתאים לפילוסופיה המקובלת של הדיקור. אין הבדל בהתייחסות בין הבעיה הגופנית לנפשית. ברם, עלינו לדעת כי הבעיה הנפשית יותר מורכבת לרוב מזו הגופנית ועל כן יותר קשה לרפא אותה. התהליך נמשך יותר זמן ולעיתים קרובות עלינו לקבל תמיכה של איברים נוספים ואיזונם. היופי של טיפול זה שזה עוזר במגוון הבעיות. הקושי הוא, במשך של התהליך. בני המערב חסרי סבלנות לקבל את משך התהליך. אי לזאת, אני נוהג להציע קיצורי דרך בצורת הפנים לטיפול במודעות. עם כל זאת עדיין התהליך הוא קשה, ארוך ומפרך. הרבה אנשים נשברים בדרך ופונים לעזרת הרפואה המערבית, דבר המכשיל את מאמצי ההחלמה. האם יש לכך השלכות מאוחרות על האדם? נראה לי כי כן. ושלא להפתעתי, אני נתקל פעמים חוזרות בסיבוכים גופניים קשים של מחלות אשר החלו בבעיה גופנית קלה ו/או התבטאות נפשית זעירה שניתן להתעלם ממנה בקלות באם לא מספיק מודעים לקשרי גוף/נפש.
5. מצחי מרפא נותנים לנו מענה פנימי עמוק. זה יכול להשלים את הטיפול בדיקור ו/או לבוא במקומו. לאנשים בתרבות המערבית יותר קל ליטול תרופות מאשר להידקר ומכאן השימוש ההולך וגדל בצמחי מרפא. בדומה למה שנכתב בסעיף 4, הפילוסופיה הטיפולית דומה והתוצאות מפתיעות לטובה.
6. טאי-צ'י וצ'י-ג'ינג יעילים באופן כללי. הם משפיעים על הצ'י של כל אחד מאיתנו, מגבירים אותו למוקדי פורענות. בכך מתאפשרת זרימת אנרגיה שוטפת במסלול הנחות ובגוף בכלל, והאיזון הבריאותי-הגופני והנפשי נשמר או מתקן את עצמו בהדרגה. דרך נפלאה בה האדם לוקח חלק פעיל בשמירת בריאותו, במניעה של מחלות ובעיות ובטיפול בבעיות ובמחלות למיניהן.
7. אורח חיים נכון חייב להישמר על ידי כל אחד מאיתנו. באם אנו סובלים מכשל ריאתי, נמנע מלחשוף את האדם לרוח קרה או חמה. נשתדל לא לחדיר לגוף, ובכל דרך שהיא, רטיבות. רטיבות זו יכולה לגרום, בדוגמא שלנו, ללחות ואף לליחה בדרכי הנשימה או במעי הגס. זה יכול לגרום לסינוסיטיס, לברונכיטיס ולדלקת ריאות, לשלשולים עם הפרשה רירית ומוגלתית עם או ללא כיבים. התופעה מוכרת יותר כקוליטיס-אולצרוזה או מחלת קרוהן. כן יתכן מצב של תסמונת 'המעי הרגיז'. זה שכיח ביותר כשאר ניזונים מחלב ומוצריו במיוחד בשעות הבוקר.

עד כה דנו על קצה המזלג בהיבט של "המתכת", מחמשת היסודות וזאת משום שעונה זו נמצאת על הסף. אך, שכיח מאוד להזדקק לתרופות מרגיעות נוספות אחרות וזאת על שום הסטרס הקשה בה אנו חיים בעידן זה ובעולם המערבי. אני מרבה להשתמש ברשימת צמחים להרגעה. מתוכם אני בוחר את היותר מתאימים לאדם החולה.

הצמחים השכיחים ביותר הם:

1. Suan Tao Ren.
2. Ye Jiao Teng.
3. Bai Zi Ren.
4. Zhen Zh mu.
5. Lomp Chi.
6. Ci Shi.
7. Hu Po.
8. He Huanpi.
9. Gou Teng.
10. Long Gu.
11. Mu Li.
12. Shi Jue Ming.